בשנת 1965  הצטרף פרוהמן לסגל הטכני במעבדות המחקר והפיתוח של חברת Fairchild
בפאלו אלטו, קליפורניה. בתפקידו, עסק באפיון ותכנון מעגלים משולבים ובפיתוח
מבני זכרון NMOS.
ב-1969  הצטרף לחברת אינטל בקליפורניה כחבר הסגל הטכני, שם עסק בפיתוח ותכנון
זכרונות מוליכים למחצה ובפיתוח מוצרי הEPROM - הראשונים.

לאורך שנות ה-70  ניהל פרוהמן קריירה אקדמית ענפה. ב-1971 קיבל את פרס המאמר
המצטיין ב- International Solid State Circuits Conference  על עבודתו
"A Fully Decoded 2048 Bit Electrically Programmable MOS RO".
ב- 1972 הצטרף לאוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בקומאסי, גאנה, כפרופסור אורח,
 וב-1974 הצטרף לביה"ס למדע שימושי ולטכנולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים
 כפרופסור חבר בפיסיקה שימושית. בין השנים 1980 -1975  כיהן פרוהמן כמנהל ביה"ס.

בתקופת כהונתו הקים מעבדת פיתוח התקני מוליכים למחצה כבסיס למחקר שימושי
ולפעילות פיתוח התקני זכרון ושימש יועץ לחברת אינטל העולמית בפיתוח מוצרי זכרון.
ב1980 - התמנה כפרופסור מן המנין בפיסיקה שימושית באוניברסיטה העברית.

במקביל להתפתחותו האקדמית הקים פרוהמן ב-1974 את מרכז התכנון של אינטל בחיפה
ושימש יועץ להנהלה.  ב-1981 נפרד מהאוניברסיטה העברית לשם הקמת מפעל המעגלים המשולבים- אינטל ירושלים וניהול כללי של חברת אינטל בישראל.

ב- 1982 זכה בפרס Jack Morton מטעם ה-IEEE  על הישגיו בתחום פיתוח התקנים של מצב מוצק,
ונבחר כ-Fellow IEEE  וב-1990  נבחר פרופ' פרוהמן לחתן פרס ישראל לשנת תשנ"א.

בשנת 1999 פרש דב מתפקידו כסגן נשיא קבוצת המיקרו מעבדים באינטל העולמית
וכמנכ"ל אינטל ישראל כשהוא מותיר אחריו 25  שנים של פריצות דרך וחברה מפתחת
ומייצרת העומדת בחזית הטכנולוגיה.